פסק-דין בתיק ע"א 1201/04

1.         מונחים לפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת שריר, סגנית נשיא) מיום 7.10.03 בת"א 2653/99 (להלן: - " פסק הדין") ועל פסק-הדין המשלים מיום 11.12.03 (להלן: - " פסק הדין המשלים").

2.         הרקע ופסק-דינו של בית משפט קמא

(א)        המערער בע"א 1201/04, הוא המשיב בע"א 1513/04 (להלן: - " המערער"), יליד 6.4.1944 נפגע ביום 2.2.1994 בתאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה (להלן: - " התאונה") והגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה.

(ב)        המל"ל קבע למערער נכות צמיתה בשיעור של 60% בגין הפגיעה בידו הימנית. הותר למשיבות (המערערות בע"א 1513/04, להלן: - " המשיבות") להביא ראיות לסתור בשל פגיעה באותה יד בתאונה קודמת בשנת 1989 (להלן: - " התאונה הקודמת"), וקביעת נכות בשיעור 61.6% משוקלל על ידי בית המשפט על סמך חוות דעת מומחה שמינה בתאונה דנן. ד"ר גולדברג שהגיש חוות דעת לגבי התאונה הקודמת, מונה לבדיקת המערער ולמתן חוות-דעת גם לגבי התאונה דנן (להלן: - " המומחה").

(ג)         לאחר מתן חוות הדעת, עדכונה, משלוח שאלות הבהרה וחקירה נגדית של המומחה, הגיע בית משפט קמא למסקנה ששעור הנכות הצמיתה שנותרה למערער מהתאונה, הוא 51%, אך בשל קיומה של נכות קודמת, מגיעה הנכות הנוכחית לשעור של 35%.

(ד)        בית משפט קמא סבר שהמערער ניסה להאדיר את נזקיו ובכך מנע אפשרות להסתמך על עדותו. עדותו של המערער הייתה עדות יחידה ובית משפט קמא היה ער למגבלת סע' 54 לפקודת הראיות.

            (ה)        הפיצוי שפסק בית משפט קמא למערער בראשי-הנזק השונים היה כדלקמן:

                        (אא)      כאב וסבל - לפי 51% - 98,451 ש"ח.

(בב)      הפסד השתכרות - לפי שכר ששילם המערער לבנו 182,473 ש"ח ולגב' טליו 224,746 ש"ח.

(גג)        עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - (10,000 ש"ח + 431,785 ש"ח + 75,000 ש"ח).

(ו)         בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלת שעור הניכוי של גמלאות המל"ל. המשיבות טענו שיש לנכות את מלוא הגמלאות שכן הן מתקבלות עקב הפגיעה בתאונה דנן (התאונה הקודמת לא הייתה תאונת עבודה) ואילו המערער טען שיש לנכות רק את החלק היחסי של הגמלאות בגין הנכות וכפי שקבע בית המשפט (שהיא נכות נמוכה יותר מזו שקבע המל"ל). 

            אמנם השופטת הנכבדה סברה שהצדק עם המשיבות, אולם קבעה שלנוכח הלכת פרלה עמר (רע"א 3953/91 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פד"י נז(4) 350, להלן: " עניין עמר") אין לנכות יותר מהתקבולים המתקבלים בגין נכות בשעור של 51%, היא הנכות שנקבעה כנכות שנגרמה בתאונה.

(ז)         בית משפט קמא הורה למשיבות להמציא חוות-דעת אקטוארית מתאימה.

לאחר שהומצאה חוות הדעת האקטוארית ניתן פסק הדין המשלים, ותוצאתו הייתה שהמשיבות חויבו לשלם למערער, לאחר הניכויים, סך 276,162 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש אוקטובר 2003 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3.         ערעור המערער (ע"א 1201/04)

            ואלו טענות המערער:

(א)        בית משפט קמא טעה כשנמנע מלפסוק לו הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות שכן נגרמה לו ירידה ריאלית משמעותית בהכנסותיו (למעלה מ-36%) וכושרו העתידי נפגע בשל האפשרות שלא יוכל להמשיך בעסקו, מחד גיסא, ויימנע ממנו לעבוד כשכיר, מאידך גיסא.

(ב)        היה מקום לפסוק עבור הוצאות כלכלתה של גב' טליו (בגין העבר 80,000 ש"ח ועבור העתיד 2,000 ש"ח לחודש).

(ג)         יש לפסוק למערער פיצוי בגין שכר והוצאות כלכלה לעוזר האישי של המערער, שהצורך בקיומו הוכח.